מערכת האתררצפת האגן
רצפת האגן היא מבנה דמוי ערסל, שסוגר את החלק התחתון של עצמות האגן, ומורכב מרקמות חיבור, כלי דם, רצועות וגם שרירים. רצפת האגן תומכת באברי האגן שנמצאים מעליה ועוברים בתוכה: השלפוחית וצינור השתן בחלק הקדמי, החלחולת (רקטום) ופי הטבעת בחלק האחורי, והרחם והנרתיק ביניהם.
הריונות, לידות, שינויים הורמונליים וההתקדמות בגיל עלולים לפגוע ברצפת האגן וכך לפגוע גם בתפקוד מערכות אלו.
פיזיותרפיה לרצפת האגן מכוונת לתפקוד אופטימלי של שרירי רצפת האגן, על-מנת להבטיח שליטה על הסוגרים של מערכת השתן והצואה (כיווץ והרפיה), לתרום לתפקוד המיני ולעזור בייצוב הגו והאגן.
בגיל המעבר, עם הירידה באסטרוגן והיחלשות של רצפת האגן, אנו רואים עלייה בבעיות כמו דליפת שתן, דליפות גזים ו/או צואה, חוסר נוחות או כאבים ביחסים ועוד. אי לכך בגיל זה יש חשיבות מיוחדת להקפיד על תרגול קבוע של שרירי רצפת האגן, בדגש על חוזק וסיבולת. בנוסף יש להקפיד על כיווץ ו"נעילה" של השרירים בכל מאמץ, הגורם לעלייה בלחץ התוך-בטני – כמו הרמה, דחיפה, ריצה, קפיצה (כולל בספורט) וכן בעת שיעול או עיטוש. רצוי להימנע מפעילויות הגורמות לדליפת שתן /גזים ומפעילויות הגורמות לתחושת כובד או לחץ באזור רצפת האגן, כיוון שאלה עשויים לאותת לנו על חולשה של האזור.
כיוון שמדובר בשרירים שלא נראים לעין, חלק מהנשים אינן יודעות כיצד לכווץ את שרירי רצפת האגן (גם אם הן חושבות שהן מכווצות אותם) וחלקן אינן מכווצות אותם בצורה נכונה. בנוסף, חלק מהנשים סובלות דווקא מכיווץ יתר של השרירים, מסיבות שונות. בדיקה אישית של פיזיותרפיסטית רצפת האגן תעזור לאבחן את מקור הבעיה, ובהתאם לכך לבנות תכנית טיפול מותאמת אישית, שתתייחס בנוסף לשרירי רצפת האגן גם לשרירי הבטן, הגב והירכיים, לפעילות הגופנית הכללית, ליציבה, לצורת הנשימה ועוד.
